היקף הפקדונות של הציבור בבנקים עומד על פי נתוני בנק ישראל על 2.3 טריליון שקל, שזהו גידול של כמעט פי 2 בעשור שלם. הפיקדונות הבנקאים הם התחנה הראשונה של הציבור לכסף ועבור רבים מדי, גם התחנה האחרונה. כשריבית בנק ישראל גבוהה, אז ההתלבטות להשאיר את הכסף בבנק קלה יותר, למרות שהתשואות עדיין נמוכות באופן יחסי לשוק ההון.
בנק ישראל הפחית את הריבית, כך שהמגמה בטווח הקצר לפחות היא לכיוון ירידה. בדרך זו בנק ישראל מקל את הנטל על נוטלי ההלוואות, אך מכרסם בתשואה על הפיקדונות והאפיקים הסולידיים.
כך הפחתת הריבית של בנק ישראל היא לפני הכל איתות ברור למשקי הבית: התקופה שבה היה אפשר להרגיש נוח להשאיר את רוב החיסכון בבנק מתקרבת לסיומה. כאשר הריבית יורדת, התשואה על האפיקים חסרי הסיכון יורדת יחד איתה. פיקדונות, תוכניות חיסכון וקרנות כספיות ממשיכים להיראות בטוחים, אך בפועל הם מספקים תשואה נמוכה יותר, לעיתים נמוכה מהקצב שבו יוקר המחיה ממשיך לעלות, הערך הריאלי של הכסף נשחק מהר יותר. במילים פשוטות, הכסף שוכב במקום שאינו משרת מספיק את העתיד של המשפחה.
בשנים האחרונות משפחות רבות התרגלו לחשוב שהבנק הוא פתרון מספק. הריבית עלתה, הפיקדונות נראו סבירים, והקרנות הכספית הפכו לאחד המוצרים הפיננסיים הפופולריים בישראל עם היקף נכסים של 180 מיליארד שקל.
אלא שהמציאות המוניטרית משתנה. ככל שבנק ישראל יפחית את הריבית בחודשים הקרובים, התשואה הצפויה על אותם אפיקים סולידיים – תישחק. מי שממשיך לנהוג כאילו שום דבר לא השתנה, עלול לגלות בעוד עשור שהחיסכון הפנסיוני וההון הנזיל אינם מתקרבים למה שנדרש כדי לממן פרישה ועזרה לילדים.
