בעולם שבו הישראלים חיים כמעט עד גיל 84 בממוצע, החיסכון הפנסיוני של פעם כבר לא מספיק. העלייה בתוחלת החיים מחייבת שינוי תפיסה: גם בגיל השלישי צריך להמשיך להשקיע, לקחת סיכון מחושב ולתכנן את הפנסיה כאופק ארוך טווח, אחרת החיסכון פשוט לא ישרוד את תוחלת החיים החדשה.
הנתונים שפרסם השבוע ה-OECD לשנת 2023 מציבים את ישראל במקום הרביעי בעולם בתוחלת החיים – 83.8 שנים בממוצע. מדובר בזינוק כמעט חסר תקדים של שנה אחת בתוך שנה בלבד, כאשר הגברים חיים כיום בממוצע 81.7 שנים והנשים 85.7. כל זה עוד התרחש בתקופה של מלחמה ב-6 חזיתות, מהקשות שידעה מדינת ישראל. למרות זאת, החיים שלנו הולכים ומתארכים בקצב מהיר, אך ברוב המקרים, החיסכון הפנסיוני לא מתארך יחד איתם.
במיוחד אחרי המשבר הפיננסי של 2008 שבמהלכו ירדו מדדי המניות בחדות, חשבו במשרד האוצר כי יש להקטין סיכון לקראת הפנסיה. הם בחרו להמליץ על המודל הצ'יליאני שמביא להפחתה מדורגת של הסיכון ככל שעולים בגיל. העלייה בתוחלת החיים שעוד תימשך על פי התחזיות, דורשת גישה מודולרית, חלק מהכספים יושקעו עם הפרישה במסלולים סולידיים יותר, אבל חלק גדול עדיין צריך להיות מופנה לשוק המניות.
גם יוקר המחיה משפיע, והחינוך הפיננסי העדכני שמתחשב בשינויים מביא את בני הגיל השלישי לדרוש כי חלק מהכספים גם באפיקים אחרים שאינם פנסיה, יושקעו במניות ולטווח ארוך. חלק מהכספים שצברנו בגיל 60, מיועדים כיום לגיל 80 ואפילו 90. כלומר, בתחילת הגיל השלישי עלינו לשנות את גישת הסיכון בהתאם לתוחלת החיים.
